אוצר הארץ שמיטה בע"מ נ' לסרי ואח'

החלטה

הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

רוצה לומר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46).

על אף האמור, על ההגנה הלכאורית המועלית בבקשת הרשות להגן להיות מפורטת דיה:

"אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ראה בע"א 527/07 הנ"ל).

"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" (ע"א 543/86 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות, פ"ד מב(3) 339).

כך גם כאשר נטענת טענת קיזוז עליה להיות מפורטת בצורה ברורה. דרישת קיזוז בעלמא, אין בה כדי ליצור תשתית המספקת (ע"א 579/85).

בענייננו, נטען חזור ושנוה בתצהיר, כי ישנה הודאה בעל פה של מי מטעם המשיבה ואולם, לא צורפה הקלטה ואף לא צורף התמליל במצורף לבר"ל.

יחד עם זאת, ולאור כל מה שאמור לעיל, ומאחר והדיון בבקשת הרשות להגן מהווה בחינה ראשונית ומוקדמת האם יש לנתבעים הגנה אפשרית כלשהי המלצתי לב"כ המשיבה ליתן רשות להגן.

הצדדים ביקשו לטעון לעניין הצורך בהפקדה.

לאור העובדה, כי טענות המבקשים לעניין הקיזוז וכן לעניין ההודאה של מי מטעם המשיבה נטענו ללא כל תמיכה ראייתית ומאחר שמדובר בטענות בעל פה מול מסמך בכתב (המבקש טוען, כי מי מטעם המשיבה התחייב לתקופת בלעדיות אך זו לא מצאה סימוכה בחוזה), מצאתי לעשות שימוש בסמכותי במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי.

במסגרת זו, לבית המשפט שיקול דעת להתנות בקשת רשות להגן בתנאים, כאשר תצהיר ההגנה לוקה בחוסר בהירות או, כפי שבענייננו היה מקום לצרף מסמכים וראיות שלא צורפו וכן קיימות טענות בעל פה נגד מסמכים בכתב (ע"א 680/89 בן אבו נ' בנק המזרחי).

בקביעת התנאים על בית המשפט להתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה (ע"א 680/89 הנ"ל, בעמ' 762-763).

במסגרת זו, יש לבחון את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט.

עוד יש לציין, כי במסגרת זו יש גם להביא בחשבון את בקשתו המקדמית של הנתבע להעביר התובענה לבוררות וכי ככל הנראה תוגש בקשה מתאימה בעניין.

בעניין שלפנינו ומכל הנימוקים האמורים לעיל, מצאתי לנכון להתנות את בקשת הרשות להגן בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 10,000 ₪.

הנתבעים יפקידו את הסכום האמור בקופת בית המשפט בתוך 45 יום מהיום.